Connect with us

HE

השמלה שנתפרה משבע שכבות של ניתוח קיסרי

Published

on

השמלה הגיעה לתל אביב בקופסה חומה רגילה, בלי סימן היכר, ביום שלישי בצהריים. מירב אשכולי, עיתונאית אופנה שסיקרה את התחרות הארצית לנציגת ישראל בעולם המיס, חתמה על הקבלה בדלפק הקבלה של הסטודיו ברחוב שינקין, ולא ידעה עדיין מה בפנים.

"תפתחי בזהירות," אמרה לה נגה טל, המעצבת, "יש שם שכבות שקורעות אם מושכים לא נכון."

שבע שכבות. זה מה שמירב ראתה כשהבד נחשף — טול בז', יריעת סיליקון שמנונית למגע, רשת אדמדמה, קרום שקוף כמעט כמו ניילון, ואז עוד שלוש שכבות שהצטרפו זו לזו כמו קליפות בצל, כל אחת בגוון שונה של אדום ושל ורוד. מירב לא הבינה מיד מה היא מסתכלת עליו.

נגה כן ידעה. היא עמדה ליד שולחן העבודה, אצבעות מלאות סיכות, וסיפרה שהיא תפרה כל שכבה כדי לייצג רקמה אחרת בגוף — עור, שומן, שריר, הצפק, הרחם, ושק מי השפיר. הרעיון קרה לה שלוש שנים קודם לכן, בחדר ניתוח בבית החולים איכילוב, כשהיא עצמה שכבה על השולחן ומחכה שיוציאו ממנה את הבן שלה, נדב.

"שאלתי את המנתחת כמה שכבות היא עוברת עד שהיא מגיעה אליו," אמרה נגה. "היא ענתה לי שבע. ואני זוכרת שחשבתי — שבע שכבות, וכל אחת שומרת על מישהו. זה לא סתם ניתוח. זה בניין שלם."

הרעיון נשאר קפוא במחברת שרטוטים במשך זמן רב, עד שהתקשרה אליה נציגת ההתאחדות הישראלית לתחרויות יופי וביקשה שתעצב שמלת ערב לנציגה שתיסע לתחרות הבינלאומית בהאנוי. השם שנבחר לנציגה היה שירן מלכה, בת עשרים וארבע מבאר שבע, אחות בטיפול נמרץ בבית חולים סורוקה.

שירן לא אהבה את הרעיון בהתחלה. "חשבתי שזה מוזר להראות דברים כאלה על בד יקר, מול קהל," היא סיפרה למירב בראיון טלפוני. "אבל אז נגה הסבירה לי מה זה אומר בשבילה, ופתאום זה כבר לא הרגיש מוזר. זה הרגיש כמו משהו שצריך להיאמר."

מה שמירב לא כתבה בכתבה הראשונה שלה — כי לא ידעה עדיין — זה שבין נגה לשירן היה סכסוך שקט, כזה שלא מגיע לעיתונות. נגה רצתה שהשמלה תישא תווית עם שמה בגב, כפי שנהוג אצל מעצבים ותיקים. ההתאחדות סירבה, בטענה שהמיקוד חייב להישאר על הנציגה ולא על המעצבת. נגה איימה למשוך את השמלה מהאירוע שבועיים לפני הטיסה להאנוי.

מי שפתר את זה הייתה דווקא שירן. היא התקשרה לנגה בעצמה, בעשר בערב, אחרי משמרת לילה בסורוקה, עדיין בבגדי העבודה.

"אני לא רוצה ללבוש שמלה של מישהי שמרגישה שגנבו לה משהו," אמרה שירן. "בואי נעשה את זה נכון."

הפתרון שהגיע היה פשוט: תווית קטנה נתפרה בפנים, בגובה המותן, לא נראית מבחוץ אבל קיימת — שם נגה טל, ותאריך הלידה של נדב.

בהאנוי, כשהשמלה עלתה על הבמה, הפרשנים המקומיים לא הבינו מה הם רואים. אחד מהם, לפי מה שדווח לימים בכלי תקשורת וייטנאמי, שאל בשידור אם מדובר ב"שמלת מדע בדיוני". רק כשההודעה הרשמית של המשלחת הישראלית פורסמה, עם התמונות של השכבות בזמן התפירה שנגה שלחה מראש, הבינו שמדובר בייצוג של לידה קיסרית.

שירן לא זכתה בכתר. היא סיימה במקום השמונה עשר מתוך שישים ושתיים משתתפות. אבל השמלה המשיכה לחיות אחריה — צולמה ברחבי הרשת, שותפה אלפי פעמים, והגיעה בסוף גם למירב, שכתבה עליה כתבה ראשונה ואז גילתה שיש עוד סיפור מתחת לבד.

חודשיים אחרי החזרה ארצה, נגה קיבלה טלפון מבית חולים איכילוב. המחלקה ליולדות ביקשה לשאול אם אפשר להציג את השמלה בכניסה למחלקה, כמעין הסבר חזותי ליולדות לפני ניתוח.

נגה אמרה כן בלי לחשוב פעמיים. אבל היא הוסיפה תנאי אחד: שהשמלה תוצג לצד תמונה של נדב, בן השלוש, ולא לצד תמונתה שלה.

"אני לא הגיבורה של הסיפור הזה," היא אמרה למירב כשסגרו את הראיון האחרון ביניהן, בבית הקפה ליד הסטודיו, כוס קפה הפוך כבר קרה מולה. "הגיבור הוא הילד שיצא מכל השכבות האלה. אני רק תפרתי את הדרך שהוא עבר."

השמלה עצמה נשארת היום בארון זכוכית במסדרון מחלקת יולדות באיכילוב, לצד שלט קטן שמסביר בקצרה על שבע השכבות. יולדות שעוברות שם בדרך לחדר הניתוח עוצרות לפעמים, קוראות, וממשיכות הלאה — עם ידיעה נוספת אחת על מה שעומד לקרות להן בעוד כמה דקות.

Click to comment

Leave a Reply

Ваша e-mail адреса не оприлюднюватиметься. Обов’язкові поля позначені *

п'ять + вісімнадцять =

Також цікаво:

EN46 хвилин ago

The Mechanic’s Second Act

I never set out to be the villain in my mother-in-law's story. But apparently that's what I am now —...

EN47 хвилин ago

The Second Spring of Carol Hatfield

Carol Hatfield turned sixty-three on a Tuesday in March, standing in the kitchen of her house on Linden Avenue in...

EN1 годину ago

Winnie Doesn’t Wait by the Fence Anymore

For forty-six days, Winnie stayed at the back of her kennel, on a gray blanket that smelled more like bleach...

Storie di vita3 години ago

Forse quel piccione torna al nido perché è l’ultimo luogo in cui tutto gli sembra ancora familiare.

Forse quel piccione torna al nido perché è l’ultimo luogo in cui tutto gli sembra ancora familiare. Lì ha trascorso...

EN7 години ago

The Hoodie That Broke the Cameras on Fulton Street

Maya Okonkwo noticed the blinking amber light above the pharmacy door on a Tuesday in late September, the kind of...

Storie di vita9 години ago

La promessa più importante che facciamo a un cane non viene pronunciata ad alta voce.

La promessa più importante che facciamo a un cane non viene pronunciata ad alta voce. Non la scriviamo su un...

EN11 години ago

The Seven Containers in My Garage Freezer

My name is Linda, I'm 68, and I live in a two-bedroom bungalow in Dayton, Ohio, the same house where...

EN11 години ago

The Only Dance That Mattered

My name doesn't matter much here. What matters is that I was seventeen, standing in the gym of Westbrook High...

ВСІ ПРАВА НА МАТЕРІАЛИ РОЗМІЩЕНІ НА САЙТІ ІЗ ПОСИЛАННЯМ НА ЗОВНІШНІ ДЖЕРЕЛА НАЛЕЖАТЬ ЇХНІМ АВТОРАМ.